אז מה עושים אתו אתם שואלים?
כועסים, פשוטו כמשמעו.  אם אנחנו כבר מבינים שזהו רגש לגיטימי אז יש לתת לו מקום וביטוי לגיטימיים. אנשים שונים מתמודדים עם כעס בדרכים שונות. אתמקד כאן בכעס במערכות היחסים שלנו בחיים (הורים, ילדים, בני זוג, קולגות לעבודה וכד').
חז"ל אמרו "אין דנים אדם בשעת כעסו" ולא בכדי. בשעת כעס אנו נוטים להגיב מיד, ולא פעם להגיד דברים שאחר כך אנחנו מתחרטים עליהם. אם נזכור שהמטרה שלנו היא לא "לשבור את הכלים" אלא להימנע ממצבים כאלו בעתיד, אז כדאי שנאמץ את שיטת "לספור עד 10" לפני שנגיב. נכון, אתם צודקים, לא תמיד זה קל בתוך הסיטואציה עצמה. אני יכולה להעיד על עצמי שלא פעם ברגעי כעס ומריבה גדולים  אמרתי דברים קשים לאנשים החשובים והאהובים עלי ביותר. עם השנים, כשהבנתי את מידת הנזק והפגיעה במעשיי,  אימצתי את המשפט "אני כל כך כועסת כרגע שאני מעדיפה לא לדבר". עשיתי כאן שני דברים: האחד – הבעתי את הכעס שלי, האדם מולי יודע שאני כועסת. הדבר השני – לקחתי לעצמי פסק זמן. בדרך כלל במצבים כאלה אני עושה את מה שמרגיע אותי הכי הרבה, נהיגה. אני עולה לרכב ונוהגת. פעולת הנהיגה מרגיעה אותי ומאפשרת לי להתרחק מהסיטואציה פיזית ונפשית. אני מתפנה להבין מה קרה ולמה ואז לחזור כשאני נכונה יותר לנהל שיחה ללא מגננות. מה הפעולה המרגיעה שלכם?