על כוחה של הסליחה לאחרים ולעצמנו / אתי זהבי

כולנו פוגעים וכולנו נפגעים. אנחנו פוגעים באחרים ובעצמנו, במעשים ובדיבורים. חוויות של כאב, כעס ופגיעה הם נחלת הכלל ונמצאים בכל מערכות היחסים שלנו; זוגיות, הורות, משפחה מורחבת, חברויות ועמיתים לעבודה, הן קיימות בנו בעוצמות כאלה ואחרות.
אז מה זה בעצם כעס? כעס הוא תוצאה של עלבון ו/או תסכול. את הכעס חשוב לבטא ולא להדחיק כי הוא לא יעלם אם נשתוק, אלא ירעיל את נשמתנו ויצור תחושת ניכור ואף שנאה כלפי האחרים. הישמרו מפני התפרצויות והרס כשאתם כועסים.
עלבון מתעורר בנו כאשר מישהו נוהג כלפינו בצורה שאינה הוגנת, חוסר יושר, חוסר כבוד או מדבר אלינו בצורה מזלזלת. יש הטוענים כי עלבון הוא סובייקטיבי. לבטח שמעתם את המשפט "אתה בוחר להיעלב", כשהדברים מתרחשים, ברגע האמת, אני מאמינה שאין פה בחירה, אנחנו נעלבים. נקודה. הבחירה היא מה לעשות עם זה אחר כך, כיצד לנהוג? בהנחה שלא עומדת כוונת זדון מאחורי מעשי האחר כלפינו, ובהבנה שכולנו בני אנוש, נשאלת השאלה מדוע כל כך קשה לנו לסלוח? מה יש בו, בכעס שאנו נאחזים בו ומסרבים להרפות? מה הרווח שיש לנו כשאנחנו לא מכונים לסלוח לאחר.
בשני המקרים, כעס או עלבון יש לנו נטייה להיאחז בהם. הם משרתים תחושות פנימיות אצלנו, שאינן קשורות בהכרח לאירוע שהתרחש. הרבה פעמים זה קשור לחוויה מהעבר שנצרבה בנו והאירוע עורר בנו זיכרונות לא נעימים.
כשאנחנו כועסים, פגועים או מתוסכלים אנחנו מרגישים צודקים. כשאנחנו לא סולחים למישהו אנחנו מענישים אותו. להגיד את המשפט – "אני לא אסלח לה/לו לעולם" נובע מהרצון למנוע מהאחר את עצמנו, את הטוב שבנו. "אני אראה לו מה זה" נובע מהצורך לפגוע בחזרה, מתחושת נקם.
חודש אלול, חודש הסליחות, מאחורינו. בעוד מספר ימים יחול יום הכיפורים. ביהדות לסליחה יש משמעות גדולה מאוד. אך היהדות אינה הדת היחידה המקדישה תשומת לב לבקשת הסליחה גם באסלם, בנצרות ובבודהיזם בקשת הסליחה מקבלת תשומת לב רבה.

ברשת מצאתי את השיר הזה, המביע את יופייה של החמלה. איני יודעת מי עומד/ת מאחורי המילים.

הָאָדָם שֶׁפָּגַע בִּי
הוּא רַק בֶּן אָדָם
מִי הוּא יִהְיֶה, אִם אֲפָרֵק אֶת כְּאֵבוֹ?
אֲפָרֵק אֶת כְּאֵבִי?
גַּם הוּא שֶׁפָּגַע,
הוּא רַק בֶּן אָדָם
מְפֹרָק, מְפֻכָּח, מְסֻבָּךְ, בֶּן אָדָם.
בְּפֵרוּק הַכְּאֵב
תִּוָּלֵד הַתְּנוּעָה
וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ אֶמְצָא לִי אוֹתָהּ
אֶאֶמְצָהּ אֶל לִבִּי
אֶשְׁלַח לוֹ נֶחָמָה
שְׁנֵינוּ נִבְרֵאנוּ בְּצֶלֶם
אֵין אֲנִי אֵין אִתָּהּ.
נְקֻדָּה.

קלמנציה

אלילת הסליחה, המחילה, והחסד במיתולוגיה הרומית

הסליחה לאחר


אז מה יש בה בסליחה? מהו כוחה? מדוע מבקשים מאיתנו למצוא מקום לסליחה. הרי יש לנו סיבות טובות לכעוס ולהרגיש פגועים כלפי אנשים שנהגו כלפינו בצורה לא הוגנת. יש כאן אפילו סוג של אבסורד – פגעו בי ומבקשים ממני לסלוח לאדם שפגע בי? זה לא אמור להיות להיפך??
סליחה היא למעשה ויתור מרצון על תחושות כמו עוינות וטינה כלפי האחר. בתהליך הסליחה אנחנו מחליפים רגשות שליליים ברגשות חיוביים. הסליחה מועילה לנו ברמה האישית וברמה הבין אישית. כשאנו סולחים לאחר אנחנו למעשה משנים את התפיסה שלנו כלפיו. אנחנו מגלים כלפיו אמפטיה וחמלה.
בטח תשאלו – למה לי לעשות את זה? ובכן, ישנן שתי סיבות עיקריות לסלוח לאחר.
הסיבה הראשונה היא ההשפעה השלילית שיש לרגשות כמו כעס, עוינות וטינה על מצבנו הנפשי והפיזי. תחושות אלו מעוררות אצלנו לחץ נפשי ואיכות חיינו נפגעת. בכך שנסלח לאחר, נשחרר את עצמנו מהרגשות המעיקים ונפנה מקום לתחושת רווחה והקלה. הסליחה תעניק לנו שלווה ושקט נפשי.
הסיבה השנייה היא ערכה המוסרי של הסליחה. כשאנו סולחים לאחר על מעשיו כלפינו, אנו מכירים בכך שהאדם מולנו הוא יצור אנושי ומכאן שיש לו הזכות לטעות ולשגות, בדיוק כפי שאנחנו טועים ושוגים.

הסליחה העצמית

האם קרה לכם שעשיתם טעות ולא הפסקתם לחבוט בנשמתכם ולהגיד לעצמכם "איך עשיתי את זה?" , "מה חשבתי לעצמי?" , "איזה אידיוט הייתי?" , "איך לא ראיתי את זה בא?"
כעס כלפי עצמנו הוא, בדרך כלל, תוצאה של תחושת תסכול. מעשים שעשינו פגעו בנו, הובילו אותנו למקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם, פגענו בהתקדמות שלנו. אנחנו כועסים על עצמנו על בחירות שעשינו ולא מעט פעמים, על אלה שלא.
סליחה לעצמנו על התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם ערכי המוסר שלנו, על טעויות שעשינו בעבר ועל החלטות שגויות שקיבלנו היא הכרחית כדי לצמוח כבני אדם.
כשאנחנו נאחזים בהענשה והלקאה עצמית אנחנו חוסמים את היכולת שלנו להתפתח וללמוד מטעויות. אנחנו נמצאים למעשה בכלא של מחשבות שליליות כלפי עצמנו, מחשבות שפוגעות בדימוי העצמי שלנו וחוסמות אותנו מלהיות הגרסה הטובה ביותר שלנו. כשאנחנו משננים לעצמנו שנכשלנו אנחנו בעצם אומרים – לא הצלחתי בעבר, למה שאצליח עכשיו. כשאנחנו סולחים לעצמנו אנחנו עושים את הפעולה החשובה מכל – אנחנו לוקחים אחריות על תוצאות מעשינו ובכך מפסיקים את תחושת הקורבנות ואת ההתנהלות שבאה בעקבותיה. ברגע זה אנחנו פנויים להבין וללמוד כיצד לנהוג בעתיד.
אז איך עושים את זה? כיצד סולחים באמת לאחרים ולעצמנו? לפני מספר שנים למדתי על מודל הסליחה של חוקר בשם אוורט וורטינגטון (1995).
אימצתי אותו לחיי בזרועות פתוחות ומצאתי בו כלי המעניק לי שלווה ושקט נפשי. התהליך בנוי מחמישה שלבים והוא יישומי הן לסליחה לאחרים והן לסליחה לעצמנו.

קחו עט ומחברת או מסך ומקלדת ותרשמו כל מה שעולה במחשבות שלכם, לכל רגש יש מקום בהבנת ההתנהלות של האחר מולכם ושלכם כלפי עצמכם.
קדימה לעבודה!… 

זכרו, מחקרים מראים כי אנשים שסולחים לאחרים ולעצמם הם אנשים בריאים יותר, שמחים יותר ורגועים יותר.
מיצאו בלבבכם מקום לסליחה, במקום הזה נמצאת השלווה.
שלכם,
אתי

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. רוית

    אתי, כתבת מקסים, המודל של הסליחה כל כך טוב בעיניי. מה שחשוב שניתן ליישם אותו בחוכמה. תודה לך על המידע והשיתוף.

כתיבת תגובה